***אמנם נאלצתי לוותר- אך בשל הויתור הגשמתי חלום קטן שלא הזדמן אף פעם..***

לצערי אתמול ברגע האחרון ביטלתי את עצמי מלהתחרות הבוקר בטריאתלון נשים. טריאתלון שחשוב לי מסיבות הכתובות בתמונה המצורפת מתוך כתבה שביקשו ממני להתראיין אליה לפני שלושה ימים אשר הופיעה בעיתון מקומי בהרצליה.
התנצלתי בפני הכתב אתמול בערב שאני נאלצת השנה לא להגיע לצערי הרב על אף מה שנכתב בכתבה.
חשבתי שאצליח לשלב את טריאתלון נשים במסגרת ההכנות שלי לתחרות גדולה יותר אך הבנתי שאסור לי להפסיד 2 שבתות של רכיבה ארוכה (מאחר וגם שבוע הבא אפספס) ובצער רב ויתרתי על להגיע ולהתחרות.
אך מן הויתור יצאה הזדמנות אדירה לרכוב הבוקר עם הפרטנר המושלם, כי הוא גם סופר חזק, גם משך אותי להגדלת היכולת, גם חתיך, גם יפה, גם חטוב, גם נחמד, דואג אכפתי, קשוב, מייעץ ובעיקר טוב לב. הלא מדובר באחי המדהים - צור.
לעולם לא רכבתי איתו ( שלא על מסלול תחרות).
בכתבה אני מספרת שטריאתלון הנשים היה הראשון שלי לפני 3 שנים איתו נכנסתי לענף. וגם מספרת שלמעשה אחי צור די הכניס אותי לענף עצם היותו מתחרה בו. הוא השפיע עליי מאד. ואם כבר לפספס את הטריאתלון המסורתי והראשון שלי- אז בשביל רכיבה עם מי שהכניס אותי לתחום רק בכך שליויתי אותו לכל תחרות איש ברזל בחול ונדהמתי.
כמה כייף לעשות את הדברים שאני אוהבת עם אח שאני איתו בענף ושאני מאד מעריכה ואוהבת.
במקום לרכוב לבד הבוקר- התרגשתי לנסוע למושב ולהתחיל את הרכיבה איתו נרגשת ושמחה על ההזדמנות היוצאת דופן שלנו יחד. מייחלת לעוד רגעים משותפים שכאלו איתו.