לא רציתי לשתף על התחרות. כי גם לפני האיירון מן המלא הראשון שלי לא כתבתי כלום. כי זו תחרות שאתה לא יודע איך תסתיים. אבל עכשיו משהו בי הרגיש שנכון לי לכתוב ולא בגלל התחרות. אלא פוסט על רצון ועשייה:
זהו. הסתיים היום השלישי של מחנה האימונים לישראמן מלא 2018
*כ-3 קמ שחייה מאחורי בים המדהים באילת כשהשמש רק מתעוררת. שחיה עם טוניה (אנטוניה רזניקוב האלופה) שכמובן התחלתי לשחות איתה אך פגשתי אותה אחכ רק בחוף:) (עוד אשתפר😂)
40* קמ ריצה מתוכם 20 קמ מ-T2 ( נטפים) כל הירידה ועד לקו הסיום
*ו-217 קמ רכיבה
3 פעמים בנתיים טיפוס לנטפים
ופעמיים הלוך חזור את מסלול התחרות
.כ-5 שעות ביום הרכיבה הראשון.
ו-4:20 שעות ביום השני

מחר עוד שחייה קצרה לסיום המחנה
ולאחריה רכיבה של 5 שעות ונסיעה ארוכה הביתה. עייפה אך מרוצה.

כשרוצים- מצליחים
ללא קבוצה. ללא משאבים. ללא לוגיסטיקה מורכבת ומיותרת.
קמים ועושים.
.כמובן זה כרוך באוטו של אבא ;) ובהמון נחישות. רצון. מוטיבציה. חלומות. שאיפות. משמעת עצמית אחריות וגם קצת יכולת..וכן , לב טוב של אנשים טובים שמארחים אותי מכל טוב ועוזרים לי בכל דבר. זה גם כרוך בתוכנית אימונים מושלמת מצד המאמן שלי שמאמין בי יותר ממני. וכמובן, נכון שאני לבד באימון עצמו, ולא לנה במלון ולא עם קבוצה, ולעיתים לגמרי לבד על מסלול הרכיבה/ ריצה /שחיה, אבל אין ספק שתכננתי את המחנה כשאחי צור כאן יחד עם קבוצתו זון3 שתמיד נותנים לי להרגיש בית ורצויה כשרואים אותי על המסלול וגם מחוצה לו. אז איני לבד בהרגשה. וזה הכי חשוב.

מחר יום אחרון למחנה
פעם ראשונה שעושה מחנה עצמאי. לבד. ועוד לפני ישראמן מלא.
הכל אפשרי. אם רק רוצים
ואני- רציתי. רוצה. לא ויתרתי. וכנראה לא אוותר. לא לגוף. לא לנפש. לא לראש. ולא ללב.. לא לעצב לכאב או ללבד. ובטח לא לעבודה הלא שגרתית שלי והסופר מעייפת ולא לכסף שרק נגזל מהענף הזה..
וכמובן - לא מוותרת לחלום ולחלום. To Dream and to have a Dream
תהיו. תחיו. תאמינו- כי שהנפש רוצה- הגוף יכול. BeLiEVe.
תחלמו. קומו. ותעשו. זה בידיים שלנו. שלכם. רק תרצו. ואין סיבה לא להגשים דברים שאתם רוצים.
לא רציתי לחשוף בפומבי על הישראמן. אבל חשתי שהפוסט על המחנה יעורר השראה אצל אנשים שרוצים לעשות ולא יודעים איך.
הרי בכל פוסט שלי יש מוסר השכל ושורה תחתונה לגבי האנשים שמחליטים לקרוא.
4 ימים של חופש. כן, למרות העבודה הקשה באימונים הארוכים והמעייפים-זה חופש אצלי. מהכל. מהמציאות, מהשגרה, מהמחשבות, מהרגשות ומהלב. גם הנהיגה הארוכה וגם האימונים.
בול מה שהייתי צריכה..מזל שיש ישראמן פעם בשנה.. שמזכיר ללב למה הוא פועם גם כשלא טוב לו, וגם כשכן... האימונים מחזקים את הנפש. ומי שעדין לא מאמין שגוף ונפש זה אחד - שישאל אותי.... יאללה. קומו ותעשו. (לאו דווקא טריאתלון) וספרו לי איך היה:)