***מכביה 2017.
פעם רק שמעתי על הארוע הזה***
מקצה אולימפי-שהפך לספרינט- ששונה לספרינט מקוצר..
זה הסיפור בקצרה:
לפני חודשיים קיבלתי מייל שנבחרתי יחד עם עוד טריאתלטים בגילאים השונים לייצג את נבחרת ישראל בטריאתלון במכביה לאור ההישגים שלנו בתחום. בכל קטגוריית גיל נבחרו 3 מתחרים/מתחרות מישראל .ומעבר לישראלים השתתפו מתחרים יהודים מחו"ל כמובן.
כמובן שהסכמתי. לא כל יום מזמינים אותי לדבר שכזה. הופתעתי מן המייל, התרגשתי ושמחתי לקחת חלק.
אתמול נערך תדריך בטבריה, מחוף הכנרת ממנו הוזנקנו הבוקר. בתדריך נאמר שבגלל עומסי החום הכבדים( ואכן נמדד אתמול חום מטורף בטבריה אחה"צ!) שמקצה האולימפי של משתתפי המכביה יקוצר לספרינט. אמרתי: "מההה??" והתבאסתי.
הבוקר, ממש על קו המים, כשהכובע כבר מכסה את האוזניים והמשקפת מסתירה את צבע העיניים נאמר בכריזה שמקצרים את הריצה בשל עומס החום שמתקרב.
אמרתי: "מההההה???" ( רק יותר ארוך הפעם) והתבאסתי.
5:30 זינקנו. אחרי דקת שחייה בערך הודיתי לאלוהים שקיצרו. היה לי קשה יותר מהאיש ברזל לפני שבוע. אבל אולי בגלל הברזל בעצם לא היה לי קל..

נגמר לי האיזוטוני. נגמרו לי הג׳לים. לא רוצה לשמוע על שום תחרות בקרוב. מתגעגעת לספה 😂

מכביה 2017.
פעם רק שמעתי על הארוע הזה
היום לקחתי חלק.
כייף.
כשלא מצפים יכולים דווקא לקרות דברים יפים.

כשהנפש רוצה הגוף יכול-BeLiEVe
להיות . לחיות. להאמין