סגירת מעגל נחמדה מאד: אליפות ישראל בנג"ש 23.6.18- למה ואיך:

כשהג׳ירו הגיע לישראל , נסעתי עם חבר לירושלים ביום שישי לראות את הרוכבים מזנקים למקטע הראשון בטור שהינו מקצה הנג"ש( רכיבה נגד השעון). כל רוכב מוזנק לבד מרמפה כשמחזיקים באופניו והוא מזנק כשהוא מחובר כבר לפדלים. וכך בכל דקה מוזנק מתחרה נוסף.
מודה ומתוודה שעד יום לפני הג׳ירו בכלל לא ידעתי מה זה, מי הם, למה בישראל, מה החוקים, כמה זמן זה נמשך וכדומה. אבל אז התאהבתי.
אותו חבר שנסעתי איתו אמר לי: אולי תתחרי באליפות ישראל בנג"ש בסוף יוני? עניתי: "אני??? תחרות רכיבה??נגש?? מה קשור? ...אני לא באה מעולם הרכיבה.." וכבר באותו היום נכנסתי לקרוא על התחרות. ומיום ליום רציתי להרשם אבל אפילו לא ידעתי איך לומר זאת למאמן שלי הרי זו לא המטרה שלי כרגע ואני לפני תחרות גדולה שתתרחש שבועיים לאחר אליפות הנגש ( אם אקבל חופש😫) .
לפני שבוע העזתי לשאול אם אפשר. התשובה הייתה חיובית לגמרי , ושבתום התחרות אשלים עוד רכיבת נפח. אז החלטתי להרשם ועל הדרך להתחרות . כי איכשהו על הדרך אני תמיד משלבת הכל.
קיבלתי במתנה חולצה אמיתית של רוכב ג׳ירו מקבוצת wilier ( שזה סיפור מדהים מרגש והזוי בפני עצמו) ולמרות החסות מkalas החלטתי ללבוש את חולצת הג׳ירו הבוקר ולהתחרות בתחרות הרכיבה הראשונה שלי ובכך סגרתי מעגל, שאת תחרות הרכיבה שאי פעם ראיתי בלייב הייתה של הג׳ירו בנג"ש- ותחרות הרכיבה הראשונה שלי הייתה נג"ש עם חולצה של מתחרה מהג׳ירו.
הבוקר זינקתי מרמפה מחוברת לפדלים מרוגשת בטירוף. לב פועם חזק מאד דופק גבוה והתרגשות שיא. העיניים עלייך ואת מזנקת לבד. זה מלחיץ, אותי לפחות, אך משדרת רוגע. אבל הלב- עוד שניה יוצא מהגוף..
אמנם הייתי לבד בקטגוריית הגיל שלי 30-39 ( ולא יודעת איפה שאר הבנות- קוראת לכן להעצים את הנוכחות הנשית) אך נתתי הכל כאילו יש לי עוד 20 מתחרות בגיל.
אז לקחתי מקום ראשון בגיל- כי הייתי לבד;)
אבל הגעתי שניה מכולן כ-50 שניות אחרי הראשונה. ( משום מה גם איגוד האופניים וגם איגוד הטריאתלון לא מכבדים את המקומות הכללים בפודיום או איזכור שזה אבסורד בעיני לאחר מאמץ פיזי ממושך של המתחרים והמתחרות).
לאחר התחרות והטקס השלמתי רכיבת נפח, וכשסיימתי כבר לא היתה נפש חיה במתחם התחרות. רק האוטו שלי שתמיד מחכה לי שאחזור מהשטויות שלי. אותן שטויות שגורמות לי בסוף של יום לחייך ולשמוח במה שעשיתי ובמה שעושה. כל פעם חדש.
כי אם אלו הדברים שגורמים לי לשמוח לנשום ולחיות- אין לי שום סיבה להפסיק אותם.
"כי כשהנפש רוצה- הגוף יכול BeLiEVe"
תהיו. תחיו. תאמינו.
ובעיקר- תעשו. מהלב. את מה -* שאתם *- אוהבים..

פעם חלמתי לרכוב על 30 קמש. היום הצלחתי לייצר 37 קמש מול הרוחות. והחלומות עוד ממשיכים..