לפעמים מדברים ספונטנים ולא מתוכננים מראש יוצאים דברים יפים וטובים.
אז במקום לרוץ בחצי מרתון המעיינות שכבר שולם-( שצור אחי המדהים שבר שם באותו בוקר שיא אישי בתוצאה של 1:17!) החלטתי די ברגע האחרון לרדת לאילת להתחרות בטריאתלון, ועל הדרך כבר לעשות לעצמי מיני מחנה אימונים מקדים לישראמן ולהבין שזו המטרה האמיתית. ולא הטריאתלון. הנה השבוע שהיה:
*רביעי*: רכיבה ממצפה לאילת כ-150 קמ. 4:30 שעות. ולקינוח, ממש בהגעה למלונות - נפילה על הברך וכף היד בעמידה מאפס קמש בכיכר לאחר שמכונית צפרה. קצת דם הרבה כעס והמון תסכול שבכלל נפלתי. גם קצת פאדיחות..מזל שזה נגמר בזה בלבד.
*חמישי*: שחיית 2000 בים המדהים עם חליפה וטיפוס לנטפים לבד פעמיים ברצף. שעתיים וחצי אימון רכיבה.
*שישי : טריאתלון אולימפי עם רוחות קשוחות מצפון ועומס מרביעי/חמישי
*שבת: טיפוס בפעם השלישית לנטפים הפעם עם טריהארד כי התגעגעתי לחברים ולקבוצה.

בגלל טקס הפרסים שחל בשבת בצהריים החלטתי להשאר בספונטנית לעוד לילה.
אז אם כבר סגרתי שבת- לא ויתרתי על הג׳חנון בחדר אוכל :)
ולא לשכוח את "נוהל טילון" שמחייב אותי לקנות טילון במצפה רמון כל פעם שחוזרת מתחרות או מחנה אימונים לישראמן באילת.

לפעמים מדברים ספונטניים ולא מתוכננים מראש יוצאים דברים יפים..
לא ידעתי כיצד אני בכלל חוזרת מאילת ורק בחמישי בצהריים מצאתי טרמפ לשישי אחרי התחרות. לאחר שהחלטתי להשאר לטקס שחל בשבת, מצאתי אנשים טובים אחרים שיעלו אותי, את האופניים ושאר התיקים בחזרה עד לאוטו שלי שחיכה לי במצפה מרביעי.
כייף היה להיות סובבת רק באנשים טובים כל ארבעת הימים האלו. בין אם אלו האנשים איתם רכבתי לאילת. (שרק אז הכרתי) חברים שפגשתי באילת, וכן אנשים חדשים שפגשתי תוך כדי התחרות, כמו הבחור הצעיר והחמוד בשם ניר שרץ לידי כל הדרך וחבריו עודדו אותו ללא הפסק בשמו, עד שגם אני כבר קראתי לו בשם כדי שלא ידעך וישאר חזק. לראות אותו עובר את קו הסיום קצת אחרי ולקבל ממנו חיבוק לאחר שמשכתי אותו לסיים -אין הרגשה טובה מזו. הרגשת הביחד העזרה והתמיכה.

עוד לילה במלון בהחלט לא היתה הוצאה מתוכננת. גם לא כל השבוע הזה וכן התחרות היקרה.
.אבל יש דברים יקרים וחשובים מכסף. שעושים אותם גם כשיש קצת פחות..
לדברים האלו קוראים לב ונפש.
תעשו מה שאתם באמת אוהבים. כי לזה באמת אין מחיר.
גם אם בפועל הוא מרושש את כיסכם ..
מי יודע מה יקרה מחר..
BeLiEVe. להיות. לחיות. להאמין
כי כשהנפש רוצה- הגוף יכול.

**תודה לגל וליז**