"אני אוהב למצוא ת'רגע שלי לברוח , לנסוע יום יומיים לאוורר תאים במוח- אבל אני הכי אוהב לחזור הביתה'”

אז זה מה שאני עושה. אחרי 8 חודשים בארה"ב, של עוד 3 רשיונות טיסה ( דו מנועי ו-2 רישיונות הדרכה) , הגשת חניך לשני רישיונות (פרטי ומכשירים) ועוד הדרכת שני חניכים (אמריקאי והונגרי) – החלטתי לחזור הביתה לתקופה קצרה כדי לנשום אויר, לחדש כוחות, לנשק את כל האחיינים שלי, לקבל נשיקות וחיבוקים מההורים והאחים שלי, ולהרגיש את כל מה ש-8 חודשים חיכיתי לו.

          כשבועיים לפני הנסיעה הביתה שכבתי בחדרי על השטיח כשהשיר " לחזור הביתה" של התקווה 6 מתנגן ברקע, וברגע שכזה - הגעגועים מתגברים,

הדמעות קצת זולגות והעצב עוטף.

         אז עלה לי רעיון והחלטתי לעשות סרטון לנסיעה שלי חזרה לארץ כשהשיר הזה מתנגן ברקע. במהלך התקופה שלי פה צילמתי רגעים ללא שום מטרה ותכלית  ליצירת משהו, בלי העלאת התמונות למדיה כלשהי ואפילו לא תמיד בשביל לשלוח לחבר או למשפחה. סתם לעצמי. שיהיה לי את הרגע. ואז כשהשיר הזה    הדהד בראשי ללא הפסקה ידעתי שאעשה משהו עם התמונות שצילמתי במשך התקופה.

         הנייד שלי יודע לקחת שניה לפני ושניה אחרי הרגע המצולם ולהפוך אותו ל GIF (סרטון קצר).

         החלטתי במקום להשתמש בתמונות הסטטיות -להשתמש בכל ה"גיפים" הללו וליצור סרט (ומכמה סרטונים רגילים שצילמתי).

        אז זו התוצאה, שאותי היא מרגשת, כי אני רואה שם את כל התקופה שעברתי, כל תמונה מציינת לי רגע שחלף – ושלעולם ייחקק בליבי. והיא יותר מרגשת   בשבילי כי פתאום כנגד כל הסיכויים- עולה על טיסה של אל-על מניו יורק כשכל הצוות מכיר אותי (הייתי קולגה של כולם ובתקוה שאהיה קולגה גם של  הטייסים כמובן ולא רק חברה ).

        לצערי בימי קורונה אלו אין ביקורים בקוקפיט, משהו שכמובן חויתי לא פעם בחיי - אך הפעם היא יכולה הייתה להיות מיוחדת כמעט מכל פעם אחרת.   בנחיתה כמובן הקשבתי שוב ושוב לשיר המלווה את הסרטון הזה -כדי להעצים אפילו עוד את הרגע והרגש. אז אני חוזרת הביתה – אבל רק לקצת. יש לי עוד  משימה להשלים וחניכים להדריך.

        אם יש לכם רצונות לכך גם – או שאלות- אל תהססו ליצור קשר. להיפך. אפילו אשמח לשתף מהדרך שלי .

       אל תפסיקו לרדוף אחרי חלומות – הם מתגשמים.

       להיות. לחיות. להאמין - BeLiEVe

        היא-לי לב JetLev